הצעת חוק המסחר ההוגן ברכב משומש - הונחה על שולחן הכנסת ע"י ח"כ גילה פינקלשטיין
מבוא
מן הראוי לשבח את נבחרי הציבור כאשר הם מבצעים את תפקידם נאמנה.
ח"כ גילה פינקלשטיין ראויה לשבח לנוכח הצעת החוק שהונחה על ידה על שולחן הכנסת השש–עשרה המוכתרת בשם "הצעת חוק המסחר ההוגן ברכב משומש, התשס"ד – 2004" [להלן: "הצעת החוק"], אך טרם הועלתה להצבעה.
הצעת חוק זו מהווה דוגמא ומופת לחקיקה אזרחית המבקשת להגן על ה"אזרח הקטן" החפץ לרכוש רכב משומש (ובלשון העם: "רכב מיד שניה"), ואשר איננו מודע לסיכון הכרוך ברכישתו. לא אחטא לאמת אם אומר שאף לא מעט מחברינו עורכי דין אינם מודעים לבעייתיות המשפטית הכרוכה ברכישת רכב משומש ולבדיקות שיש לבצע בטרם מבוצעת רכישה כזו.
תכלית הצעת החוק
ואכן דברי ההסבר להצעת החוק מעלים בתמצית את הסיכון הכרוך ברכישת רכב משומש כאשר הקונה התמים עלול למצוא את עצמו בסופו של יום - לאחר ששילם את מלוא התמורה עבור הרכב ולאחר שבוצע הרישום של העברת בעלות ברכב במשרד הרישוי – ללא רכב וללא מזומנים, והכל במסגרת החוק.
בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר בין היתר כי "לא אחת קורה שאזרחים המעונינים לרכוש רכב, מבצעים העברת בעלות במשרד הרישוי או באמצעות סניף דואר, בלא שהם מודעים לעובדה שמוטלת על הרכב הגבלה או זכות כלשהי, כדוגמת עיקול או משכון, ובלא שהמוכר עדכן את הקונה בפרטים אלו. כך נוצרים מצבים מצערים בהם כעבור זמן נלקח הרכב מן הקונה לאחר ביצוע העברת בעלות ללא שניתן לו פיצוי כלשהו."
המציאות כיום במדינת ישראל היא כזו - מחד אין חובה על בעל משכון או עיקול כל זכות או הגבלה אחרת ברכב לדווח ו/או לרשום את ההגבלה שהוטלה על הרכב במשרד הרישוי ומאידך הציבור הרחב נתפס בטעות למחשבה כי הרישומים הקיימים במשרד הרישוי, ככל שקיימים, [עיקולים או שעבודים וכיו"ב] די בהם כדי לשקף את המצב המשפטי האמיתי של הרכב אולם – לא כך הם פני הדברים!
המציאות המשפטית בתמצית
הרישום במשרד הרישוי איננו רישום "קונסטיטוטיבי", דהיינו הוא איננו יוצר את הזכות. הרישום במשרד הרישוי הוא רישום "דקלרטיבי" בלבד המצהיר על הזכויות ברכב כפי שדווחו ונמסרו למשרד הרישוי על ידי בעל הזכות ו/או ההגבלה. כך עולה כי הלכה למעשה הרישום במשרד הרישוי תלוי במוסר המידע. הואיל ואין כיום בישראל כל חובה על בעל הזכות ו/או ההגבלה לדווח ו/או לרשום את הזכות ו/או ההגבלה במשרד הרישוי נוצר מצב בו הרישום במשרד הרישוי איננו משקף את מצבו המשפטי האמיתי של הרכב. היה והמידע לא נמסר למשרד הרישוי כי אז ההגבלה של הזכות ברכב לא תופיע ברישומי משרד הרישוי אולם אין פירושו של דבר כי הזכות ברכב ו/או ההגבלה אינן קיימות ואינן ברות תוקף.
הדוגמא השכיחה ביותר להגבלת זכויות ברכב היא משכון/שעבוד רכב לטובת צד ג' כלשהו. בעל השעבוד/המשכון איננו מחויב לרשום את השעבוד/המשכון במשרד הרישוי כך שבדיקה במשרד הרישוי לא בהכרח תשקף את מלוא הזכויות הקיימות ברכב .
כלי רכב הינם נכסים נדים ולפיכך - על פי חוק המשכון, תשכ"ז- 1967 ותקנות המשכון (סדרי רישום ועיון) תשנ"ד- 1994, יש לרשום את השעבוד/המשכון המוטל עליהם בלשכת רישום משכונות. על פי תקנה 2 לתקנות המשכון (סדרי רישום ועיון) תשנ"ד- 1994 קיימות 5 לשכות רישום משכונות ברחבי המדינה, ותחום פעולתה של כל לשכה הוא באזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי במחוז שבתחומו הוקמה, כך שתאורטית ואולי אף הלכה למעשה, עלול להיווצר מצב בו משכון של רכב משומש שנרכש מבעלים אשר מתגורר בתל-אביב יהיה רשום בירושלים מאחר שבעלים קודם של הרכב התגורר בירושלים ועל הרכב הוטל משכון אשר נרשם בלשכת רישום משכונות בירושלים.
מציאות זו הולידה לצערנו "שטח הפקר" ופירצה גדולה בשוק המכוניות המשומשות שזימנה לתוכה "קומבינטורים" כאלו ואחרים אשר לא היססו לנצלה. הקונה הסביר, תמים יותר או תמים פחות, איננו מוגן מפני כל אותם "קומבינטורים" ובהעדר בדיקה מקיפה מצדו עלול הקונה הסביר למצוא את עצמו במצב מצער בו בחלוף הזמן מיום רכישת הרכב המשומש, ועל אף שהבעלות ברכב נרשמה על שמו במשרד הרישוי, הרכב יילקח ממנו וכספו לא יוחזר. בתי המשפט נדרשו לא פעם לדון במקרים שונים אשר נוצרו כתוצאה ממציאות עגומה זו.
ההסדר המוצע בהצעת החוק
נראה כי הצעת החוק של ח"כ גילה פינקלשטיין מבקשת לשים קץ למכשולים השונים המונחים לפתחו של הקונה הסביר אשר נוצרו כתוצאה מן המציאות המשפטית הנוכחית ומן הכלל הידוע "יזהר הקונה".
בראש וראשונה מטילה הצעת החוק חובה על בעל הזכות ו/או ההגבלה לדווח על קיום הזכות ו/או ההגבלה למשרד הרישוי. כן מטילה הצעת החוק חובה על משרד הרישוי לרשום לאלתר את הזכות ו/או ההגבלה ברישומיו וברישיון הרכב.
בסעיף 2 להצעת החוק נאמר: "בעל זכות או הגבלה ידווח למשרד הרישוי על כל זכות או הגבלה בנוגע לכלי רכב; קבלה רשות הרישוי דיווח כאמור – תרשום לאלתר את הזכות או ההגבלה ברישומיה וברישיון הרכב".
הצעת החוק אף מגדילה לעשות - ובצדק - ומטילה על משרד הרישוי חובת דיווח והעברה של המידע שנמסר לה בנוגע לרכב המשומש לכל רשות או מוסד אחר אשר הוסמך לבצע העברת בעלות ברכב המשומש וחובה נוספת לדווח על מידע זה לקונה המבקש לרכוש את הרכב המשומש, וזאת בטרם תבוצע בו העברת הבעלות [סעיפים 3-4 להצעת החוק].
יתרה מכך –סעיף 6 להצעת החוק מרחיב את "תקנת השוק" הקיימת כיום בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח – 1968. הצעת החוק מעבירה למעשה את הנטל ומטילה אותו על בעל הזכות ו/או ההגבלה ברכב המשומש.
בצדה של הוראה זו הגיון וצדק רב הואיל ובידי בעל הזכות ו/או ההגבלה המידע הרלוונטי באשר לזכות ו/או ההגבלה שהוטלו על הרכב והוא בעל האינטרס הגדול ביותר לשמור על זכויותיו למול נושים ו/או צדדים שלישיים שונים.
ולסיום מספר הערות להצעת החוק.
1. לענין ההגדרה של זכות או הגבלה [סעיף 1 להצעת החוק] -
הצעת החוק מגדירה זכות או הגבלה כך: "זכות או הגבלה – הגבלות על שימוש ברכב המשומש או על העברת הבעלות בו מחמת אי תשלום מסים, היטלים, אגרות או תשלומי חובה אחרים החלים על הרכב, או מחמת משכון, שיעבוד או עיקול."
לעניות דעתי מן הראוי כי הגדרת "זכות או הגבלה" ברכב המשומש תהא רחבה ביותר וכך אף תאפשר לבתי המשפט להפעיל את שיקול דעתם בכל מקרה ומקרה לגופו של ענין.
מן הראוי להגדיר "זכות ו/או הגבלה" כך - "כל זכות ו/או הגבלה הקיימת ברכב משומש, לרבות משכון ו/או עיקול ו/או כל זכות ו/או הגבלה אחרת, בין אם הם מוטלים על השימוש ברכב המשומש ו/או על העברת הבעלות בו ו/או אחר".
2. לענין ההגדרה של "רכב משומש" [סעיף 1 להצעת החוק].
הצעת החוק מגדירה "רכב משומש" כדלקמן:
"רכב משומש – רכב או רכב מנועי שנתקיים בו אחד מאלה:
נעשה בו שימוש בתקופה של שלשה חודשים לפחות לאחר רישומו לפי פקודת התעבורה;
הוא מוצע למכירה לאחר שנמכר לפחות פעם אחת;
הוא הופעל בנסיעה לפחות 2000 ק"מ".
לעניות דעתי אין צורך ב – 3 קטגוריות להגדרת רכב משומש ויש לכלול בהגדרה כל כלי רכב.
3. לענין סעיף 2 להצעת החוק המתייחס לחובת הדיווח של בעל הזכות או ההגבלה למשרד הרישוי והרישום של הזכות או ההגבלה על ידי משרד הרישוי.
לעניות דעתי יש להוסיף לסעיף זה כי הן הדיווח שייעשה על ידי בעל הזכות או ההגבלה והן הרישום שייעשה על ידי משרד הרישוי ייעשה בהסתמך על מסמכים [מקוריים] ורישומים מתאימים שנעשו על ידי בעל הזכות ו/או ההגבלה כגון הסכם ו/או אישור על רישום משכון בלשכת רשם המשכונות וכיו"ב, וזאת במטרה למנוע פתח לתחבולות חדשות.
לא נותר אלא לקוות כי הצעת החוק [על התיקונים המוצעים] תעבור את כל הליכי החקיקה הנדרשים ותתמקם בספר החוקים של מדינת ישראל.
* הכותבת שימשה כרשמת בית משפט השלום וראש ההוצאה לפועל בבית משפט השלום ברחובות. כיום הינה בעלת משרד עורכי-דין פרטי המתמחה בתחום המשפט האזרחי- מסחרי, הוצאה לפועל ודיני עבודה, ובייצוג לקוחות פרטיים ועסקיים בבתי המשפט על ערכאותיהן השונות.
טלפון: 03-5252181, michal@aw-law.co.il
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
